מפרץ כריסוכו
מכרה הנחושת של לימני
מפעל נחושת נטוש ועצום בין פוליס לארגקה, שכרו בו נחושת מאז ימי הרומאים ונסגר בשנות השבעים. מוזר, בצבע חלודה ולא מתוחזק בכלל.
עשר דקות מזרחית לפוליס, מאחורי הרצועה הארוכה והריקה של חוף לימני, האדמה מקבלת צבע של חלודה. זה מכרה לימני, ואנשים כורים ממנו נחושת כבר רוב אלפיים השנים האחרונות.
רומאים, אחר כך בריטים, ואז כלום
שתי ערמות סיגים באזור פוליס תוארכו למאות השלישית עד השמינית והרביעית עד השישית, כך שבדיוק כאן הייתה התכה רצינית בתקופה הרומית המאוחרת. המכרה המודרני מתחיל ב־1882, כשג’ון פירס יצא לחפש מחצבים באזור כי ערמות הסיגים העתיקות עדיין נראו בבירור. חברת Cyprus Sulphur and Copper Company הפעילה אותו כמכרה פיריט לאורך התקופה הקולוניאלית, והוא נסגר בסוף שנות השבעים.
מה שנשאר הוא נוף, לא אנדרטה: ערמות פסולת, חציבות, אדמה מוכתמת, שרידי המפעל וציוד הטעינה למטה לכיוון החוף. זה לא יפה. אבל זה מוזר מאוד, וביום אפור זה אחד המקומות עם הכי הרבה אווירה בחוף הזה.
הוויכוח על עתידו
ניקוס שקולאס קנה את האתר ב־1983, קודם כדי לפתוח מחדש את המכרה ואחר כך, כשזה לא השתלם, כדי לבנות אתר נופש עם מגרש גולף. התוכנית הזאת נגררה כמעט ארבעה עשורים עד שנגנזה: החוף שמתחת הוא חלק מרשת Natura 2000, וצבי ים חומים מטילים בו ביצים. תוכניות לפתח את מפרץ לימני חוזרות שוב ושוב, ובכל פעם הן מעוררות מריבה מקומית. אם אתם רוצים לראות אותו כמו שהוא, אל תניחו שהוא יישאר כך.
אם הולכים
שלבו את זה עם החוף. הם בעצם אותו מקום, והחוף הוא הסיבה שרוב האנשים מגיעים לכאן. בואו מוקדם או מאוחר. אין צל בשום מקום, ובאוגוסט האדמה החשופה אוגרת חום כמו פלטה חשמלית.


